סליחה בחדר הגישור
השבוע ראיתי שהתחילו לפרסם את סיורי הסליחות, בירושלים, בני ברק, צפת ועוד. סיורים שמתרחשים לאורך חודש הסליחות לקראת יום הכיפורים, יום הדין. בסיורים הללו, אנשים מגיעים לראות את התכונה ולהתקרב לקדושה.
חודש הסליחות, הרי הוא חודש אלול, מסיים את השנה בלוח העברי. במסורת היהודית נחשב החודש הזה לתקופה של חשבון נפש, בחינת השנה שחלפה והכנה לקראת השנה הנכנסת ועמה הימים הנוראים ויום הכיפורים. המונח סליחה מלווה את החודש כולו, נהוג להתחיל את אמירת הסליחות והתפילות המיוחדות הנלוות להם. הפסוקים והפיוטים עוסקים בבקשת סליחה על חטאים והתנהגות לא ראויה ובקשה לרחמים ולישועה.
סליחה בהליך הגישור
זה כמובן הוביל אותי לחשוב על מושג הסליחה בתהליך גישור גירושין וכוחה של ההתנצלות כחלק מאקט הפרידה ופירוק המשפחה. מפגשי הגישור טעונים מאוד, יש בהם בליל של רגשות עזים. האמוציות נעות על הסקאלה בין כעס ושנאה לאהבה וצער ולעיתים הכל מתערבל . יש רגעים בהם החדר רגוע ומתנהלת שיחה עניינית וברגע אחד, מילה אחת יכולה להבעיר את הזירה.
מהניסיון שלי בתור מגשרת גירושין ושל המגשר מעולם הטיפול שיושב לצידי, אנו מזהים כי פעמים רבות מה שמרגיע את ההליך ויוצר הקשבה ושיתוף פעולה הוא אלמנט הסליחה, כאשר הצד הפגוע שומע את המילים אותן חיכה לשמוע תקופה ארוכה. סליחה, אני מצטער/ת, צר לי על הפגיעה, אני מבקש/ת מחילה.... מילים אשר מרככות מעט את הנוקשות והקשיחות ומכניסות את השיח למתכונת של הקשבה הדדית והכלה.
הקושי לבקש סליחה
אחד האתגרים הקשים ביותר לאנשים בכלל ובהליך גישורי בפרט הוא לסלוח, להביט על הקונפליקט בבגרות ואחריות, להתגבר על הכעס, העלבון והפחד, לקבל את הסליחה ולהעניק מחילה. זוהי ללא ספק גדולה, לשנות את הנרטיב, לצאת מהמקום הקורבני ולמלא את החלל שנוצר כאשר האמוציות השליליות התרוקנו, בראייה חיובית ובנייה של חיים חדשים.
לסליחה יש גם משמעות עבור הצד השני, אולי קל יותר לבקש סליחה מאשר לסלוח, אך יש באקט הזה של קבלת המחילה משהו מרפא, מזכך ומשחרר, ניקוי של המצפון שמאפשר להמשיך הלאה בלי ייסורים. מעניין לראות כי במסורת היהודית, יש לכל אחד אפשרות לזכות בסליחה ובמחילה, כל זאת בתנאי שהביע חרטה מלאה. תפיסה זו מתייחסת גם ליחסים שבין אדם למקום, דהיינו אלוהים וגם ליחסים שבין אדם לחברו. אלא שכאשר מדובר ביחסים שבין אדם לחברו, בקשת הסליחה מאתגרת יותר והמחילה מותנית בזה שהנפגע מקבל את הסליחה ובפיוסו.
תהליך הגישור, כמו סיורי הסליחות, מעניק לאנשים הנמצאים משני צידי המתרס, אפשרות לחשבון נפש, התקרבות רגשית פנימית והיטהרות. כל האלמנטים הנדרשים להתחלה חדשה ובניית חיים מאושרים.
לקריאה נוספת: סוכת שלום בחדר הגישור
הנה העיקריות שבהן:
לקחת אחריות
עצם ההגעה לחדר הגישור היא לקיחת אחריות על תהליך הגירושין. שני הצדדים יודעים שמצפה להם התמודדות לא פשוטה והם בכל זאת בוחרים לקחת אחריות על החיים שלהם ועל כל תהליך הגירושין. אני פותחת את הליך הגישור בציון עובדה זו ומעצימה את בני הזוג על כך שבחרו לקחת אחריות על חייהם.
גם במהלך הגישור, נדרשים הצדדים לקחת אחריות. חלק מהליך הגישור כרוך בפירוק המטענים והרגשות. בנקודה הזו הצדדים מבינים שחלק מהתהליך הוא לקיחת אחריות, לעתים אפילו התנצלות על העבר (אם הם מרגישים צורך בכך). הדבר מאפשר להתקדם ולהתחיל את התהליך בצורה בריאה ומקדמת.
גמישות
גישור, כשמו כן הוא – הוא גשר. דמיינו גשר בין שני צדדים מרוחקים, כאשר כל צד פוסע עליו במטרה לפגוש את הצד השני. השאיפה היא להיפגש בנקודה על הגשר שתהיה מוסכמת על שני הצדדים. כדי להגיע לשם נדרשים הצדדים לברר עם עצמם מה חשוב להם שיקרה, מהם הצרכים שלהם ומהם הצרכים של הצד השני. מתוך ההבנה הזאת הם לעיתים בוחרים להתגמש כדי לקדם את התהליך. זה בהחלט לא מהלך פשוט. אם חסרה הגמישות ההדדית הזאת עדיין האחריות רובצת באופן מלא על בני הזוג שבוחרים כל פעם מחדש היכן הגבולות שלהם, איפה מרגיש להם נכון להתגמש ואיפה לא. גם חוסר גמישות מוחלט והתבצרות בעמדות היא בחירה. אין כאן טוב או רע. נכון או לא נכון. יש כאן לקיחת אחריות על פעולות והחלטות שעשויות (מבחירה) להוביל את הצדדים (בהיעדר גמישות) לבימ"ש.
תפקידנו בחדר הגישור הוא לסייע לצדדים לברר עם עצמם מה באמת חשוב להם, מהם הצרכים העמוקים שלהם. ומתוך ההבנה הזאת כל אחד מהצדדים בוחר היכן נכון לו ומתאים לו להתגמש (אם בכלל) תוך הבנת התמונה בכללותה. בשורה התחתונה – הצדדים יצטרכו לבחון את הגבולות שלהם, ולהבין על מה נכון להם להתגמש ועל מה פחות, ומהן ההשלכות של ויתור או אי ויתור והכי חשוב הצדדים ילמדו לקחת אחריות על הבחירות שלהם.
להתמקד במטרה
הסיבה העיקרית שבגללה זוגות בוחרים להגיע לחדר הגישור היא הרצון לסיים את הנישואים בצורה יפה למענם ולמען הילדים שלהם. עם הזמן, במשך התהליך נכנסים הצדדים לדיונים ושיחות טעונות שקשורות אליהם כזוג ואל מערכת היחסים הקורסת שלהם. זה מוביל לעתים למקומות לא פשוטים בין הצדדים והם עלולים להגיע למבוי סתום. כשמורגשת נסיגה ומגיעים למבוי סתום חשוב להיזכר בסיבה העיקרית שבגללה בני הזוג הגיעו לכאן – ולהחזיר להם את מושכות לקיחת האחריות על סיום הקשר ביניהם ועל החשיבות שהדבר יעשה בשלום ובטוב לטובתם ולטובת הילדים. הרבה פעמים זה עוזר לבני הזוג להתאפס ולשים בצד את האגו והמלחמה, ולזכור שהם פה כדי לייצר שני בתים בריאים לילדים שלהם.
הזמן שבין הפגישות
אני כותבת פה המון על העבודה בחדר הגישור וכמה שהיא חשובה ותורמת, אבל חשוב לציין שהזמן שבין הפגישות חשוב אפילו יותר. למה הכוונה?
בחדר הגישור אנחנו מעלים סוגיות חשובות, בוחנים אותן, נותנים כלים והצדדים מעלים רעיונות לפתרונות. אך הטמעה והבנה עמוקה תתרחש בימים שלאחר הפגישה. רק בבית חווים הצדדים את המציאות כפי שהיא, הדברים שעלו בחדר הגישור שוקעים ומחלחלים ומהדהדים בראשם של בני הזוג ביום ובלילה ואז מגיע השלב של נפילת האסימונים. זהו השלב שבו הם מבינים בינם לבין עצמם מה באמת חשוב להם ומה חשוב לבן הזוג שממול, אז עולים רעיונות נוספים לפתרונות ולבסוף חוזרים לחדר הגישור הרבה יותר בשלים ומוכנים להמשיך את התהליך מנקודה אחרת - הרבה יותר מתקדמת.
לסיום אספר שכאשר מגיע אליי זוג לגישור, כבר בשיחת הטלפון הראשונה אני מסבירה שאני אלווה אותם יד ביד כל הדרך לגישור בריא והסכם מכובד. אך באותה נשימה אני מגלגלת בעדינות את הכדור לידיהם וחוזרת שוב ושוב על כך שיהיה עליהם לעבוד במאמץ משותף כדי להגיע לשם והכי חשוב שיהיה על כל אחד מהם לקחת אחריות על התהליך שוב ושוב עד להגעה להסכמות המקובלות על שניהם.
