למה מתגרשים יותר אחרי החגים?

היא התקשרה אליי ביום ראשון שאחרי שמחת תורה. “חיכיתי שהחגים ייגמרו,” אמרה בשקט, “לא רציתי להרוס לילדים את סוכות.” את המשפט הזה, בווריאציות שונות, שמעתי יותר פעמים ממה שאני יכולה לספור. ובכל שנה, כשהסוכות מפורקות והשגרה חוזרת, הטלפון מתחיל לצלצל יותר.

אז למה מתגרשים יותר אחרי החגים? האם החגים עצמם מפרקים זוגות, או שהם רק חושפים את מה שהיה שם כבר קודם? אחרי שנים רבות של עבודה עם זוגות בפרידה, יש לי כמה תשובות, וגם כמה הצעות למי שמוצאים את עצמם בדיוק בנקודה הזאת.

תופעה שכל מי שעובד בתחום מכיר

עורכי דין, מגשרים ויועצים זוגיים מכירים היטב את הגל שמגיע אחרי תשרי. זה לא מקרי. חודש שלם של ארוחות, חופשות, ימים ארוכים בבית וציפיות גבוהות יוצר לחץ מיוחד, וכשהזוגיות כבר נמצאת במשבר, הלחץ הזה יכול להיות הקש האחרון. אבל חשוב לי לומר: גירושין אחרי החגים כמעט אף פעם לא נולדים בחגים. ההחלטה מתבשלת חודשים, לפעמים שנים. החגים רק מאיצים אותה.

החגים כזכוכית מגדלת

בשגרה קל להסתתר. העבודה, החוגים של הילדים, המטלות. כל אלה יוצרים מרחק נוח בין בני הזוג. אפשר לעבור שבוע שלם בלי שיחה אמיתית אחת ולא להרגיש בחסר. ואז מגיעים החגים: ימים שלמים יחד, בלי מסגרת ובלי תירוצים. פתאום השתיקה בולטת, והמתח שהיה מתחת לפני השטח צף. זוגות רבים מספרים לי שדווקא בזמן החופש הבינו כמה הם רחוקים זה מזה. מישהו אמר לי פעם: “בחג הבנתי שאין לנו על מה לדבר כשהילדים לא בחדר.” המשפט הזה נשאר איתי.

הפער בין החג המושלם לחג האמיתי

יש משהו בחגים שמזמין אותנו להשוות. התמונות ברשתות, השולחן הערוך, המשפחה המחייכת. אנחנו מצפים להרגיש קרבה, שמחה ושייכות, וכשזה לא קורה, הפער בין מה שרצינו לבין מה שיש כואב במיוחד. ראש השנה ויום כיפור מוסיפים גם ממד של חשבון נפש. לא מעט אנשים שואלים את עצמם בתקופה הזאת שאלות גדולות: מה אני רוצה מהשנה הבאה? האם אני מאושר? האם כך אני רוצה לחיות? ולפעמים התשובות מפתיעות גם אותם.

המשפחה המורחבת נכנסת לחדר

ארוחות החג הן לא רק זמן משפחתי, הן גם זירה. אצל מי יושבים בראש השנה, הערה עוקצנית ליד השולחן, ויכוח ישן שמתעורר מחדש. זוגות שכבר נמצאים במתח נאלצים להציג חזית אחידה מול כולם, וזה שוחק. לפעמים דווקא השאלה הפשוטה “אצל מי נהיה בחג” חושפת מאבקי כוח עמוקים הרבה יותר.

“נחכה עד אחרי החגים”

זו אולי הסיבה המרכזית לגל: דחייה מודעת. הורים רבים מחליטים לא לפרק את המשפחה לפני החג. הם רוצים לתת לילדים עוד ארוחה משותפת, עוד סוכה, עוד זיכרון שלם. זו החלטה מתוך אהבה, ואני מבינה אותה לגמרי. אבל ברגע שהחגים נגמרים, נגמר גם התירוץ,  ומה שנדחה מגיע בבת אחת.

אם יש לכם ילדים, כדאי לחשוב לא רק על “מתי” אלא גם על “איך”. תהליך גירושים עם ילדים דורש תכנון רגיש: איך מספרים להם, איך שומרים על שגרה, ואיך מונעים מהם להרגיש שהם באמצע. התזמון חשוב, אבל הדרך חשובה יותר.

לפני שמקבלים החלטה

אחרי חודש עמוס ומתוח, טבעי להרגיש שנגמר הכוח. אבל לא כל משבר בזוגיות שמתפרץ אחרי החגים הוא סוף הדרך. לפעמים זו עייפות, לפעמים זה כעס שעוד לא עובד. אם אתם עדיין מתלבטים האם כדאי להתגרש, תנו לעצמכם כמה שבועות של שגרה לפני שאתם מחליטים. שימו לב: האם התחושה נשארת גם כשהלחץ יורד? שיחה כנה, ייעוץ זוגי או שיחה של “פנינו לאן” עם מגשרת יכולים  – לעזור לעשות סדר.

אם ההחלטה כבר התקבלה

ויש מי שהחגים רק אישרו להם את מה שידעו מזמן. לזוגות האלה אני רוצה לומר: הדרך שבה תיפרדו משנה לא פחות מעצם הפרידה. גירושין לא חייבים להיות מלחמה. בגישור, שניכם יושבים יחד עם גורם ניטרלי שמכוון את השיחה, ומגיעים להסכמות על מה שחשוב באמת: הילדים, הבית, הכספים. בין יתרונות הגישור אפשר למנות את השמירה על התקשורת ביניכם, את החיסכון בזמן ובכסף, ואת התחושה ששניכם מחליטים על העתיד שלכם ולא מישהו אחר.

ההסכמות מוטמעות בהסכם גירושין שמוגש לאישור בית המשפט. מי שתוהה כמה עולה להתגרש יגלה שהליך מוסכם זול משמעותית ממאבק משפטי ממושך, והוא גם מאפשר הליך גירושין מהיר יותר, בלי חודשים של המתנה לדיונים.

שנה חדשה, התחלה חדשה

החגים מסתיימים, אבל השנה רק מתחילה. בין אם תבחרו לתת לזוגיות עוד הזדמנות ובין אם תחליטו להיפרד, אפשר לעשות את זה מתוך מקום מכבד ושקול. זה לא חייב להיות מהיר, ובוודאי לא חייב להיות מכוער.

אני פה בשבילכם לכל שאלה והתייעצות, סיגל כסיף.