תהליך גירושים עם ילדים: איך עוברים אותו בלי שהילדים ישלמו את המחיר

היא נכנסה לחדר הגישור עם תיק גדול ועיניים עייפות. עוד לפני שהתיישבנו, לפני שדיברנו על דבר, היא שאלה רק שאלה אחת: “איך אני אומרתלילדים?”

נקרא לה ענת. אמא לשניים, בת תשע ובן חמש. היא ובעלה כבר ידעו שהם נפרדים. ההחלטה עצמה הייתה מאחוריהם. מה שהדיר שינה מעיניה היה ההשפעה של הגירושים על הילדים. בפגישות שלנו התברר שגם הוא פחד בדיוק מאותו הדבר.

אני פוגשת את הרגע הזה שוב ושוב. כשיש ילדים בתמונה, הגירושים כבר לא שייכים רק לשניים. ובכל זאת, אחרי כל השנים שלי בתחום, אני יכולה לומר בביטחון: תהליך גירושים עם ילדים לא חייב להיות טראומה. הוא יכול להיות גשר. קשה, כואב, אבל גשר שאפשר לעבור בשלום.

מה הילדים באמת צריכים מכם עכשיו?

הורים רבים שואלים אותי אם הגירושים עצמם יפגעו בילדים. השאלה מובנת, אבל מניסיוני היא לא השאלה הנכונה. ילדים יודעים להסתגל לשינויים, גם לגדולים. מה שפוגע בהם יותר מכל הוא המלחמה שסביב הפרידה: ריבים מעל הראש שלהם, מסרים שהם מתבקשים להעביר, התחושה שהם צריכים לבחור צד.

מה שהם צריכים זה ודאות ושקט. לדעת שאמא ואבא ממשיכים להיות ההורים שלהם. לדעת איפה הם ישנו בשבוע הבא, מי יאסוף אותם מהגן, ושהם לא אשמים בכלום. נשמע פשוט, נכון? אבל כשאתם עצמכם בתוך סערה של כעס, עלבון ועייפות, אולי זה הדבר הקשה ביותר לתת.

למה דווקא גישור כשיש ילדים?

הליך גירושין עם ילדים שמתנהל כמאבק, צד מול צד, גובה מחיר מכולם, ובעיקר מהילדים. כשכל אחד מנסה להוכיח שהוא צודק, קשה מאוד לזכור שבסוף צריך להמשיך לגדל אותם יחד. בגישור המטרה שונה לגמרי: למצוא הסדר ששניכם יכולים לחיות איתו, ושהילדים יכולים לגדול בתוכו.

בחדר הגישור אנחנו מדברים על הדברים הכי יומיומיים: איך ייראה שבוע רגיל, מה קורה בחגים ובימי הולדת, איך מתנהלים מול בית הספר, מה עושים כשאחד הילדים חולה. ההחלטות האלה נשארות בידיים שלכם, של מי שמכירים את הילדים הכי טוב.

ויש עוד משהו, שאולי הוא החשוב מכולם: אתם עוד תהיו הורים משותפים שנים ארוכות. בטקס סיום של כיתה ו‘, בחתונה של הבן, בלידה של הנכד הראשון. הדרך שבה אתם נפרדים היום מכינה את הקרקע לכל הרגעים האלה.

ומה קורה כשהילדים עוד קטנים?

הורים לפעוטות שואלים אותי לפעמים אם הילדים בכלל ירגישו. התשובה היא כן. ילדים קטנים לא תמיד יודעים להסביר במילים מה עובר עליהם, אבל הם קולטים את המתח בבית, את השינוי בטון, את העצב של ההורים. ולכן גירושין עם ילדים קטנים מחייבים תשומת לב מיוחדת לשגרה, לעקביות ולהסברים פשוטים שמתאימים לגיל.

פעוט לא צריך לשמוע את כל הסיפור. הוא צריך משפט אחד ברור, שחוזר על עצמו בסבלנות: אמא ואבא אוהבים אותך, ושניהם יישארו איתך. הוא צריך לדעת שהדובי שלו יעבור איתו בין הבתים, שסיפור לפני השינה ימשיך, שיש מי שמחכה לו בצהריים. ילדים קטנים בונים ביטחון מתוך חזרתיות, ולכן דווקא אצלם כל כך חשוב שההורים ידברו בשפה אחת ויקפידו על אותם כללים בסיסיים בשני הבתים. וכשמתגעגעים, מותר לו להתקשר להורה השני, בלי שזה ייחשב לבגידה.

כמה דברים שכדאי לזכור בדרך

אין נוסחה אחת שמתאימה לכל משפחה, אבל יש כמה עקרונות שאני רואה עובדים שוב ושוב.

ספרו לילדים יחד, אם זה אפשרי. כשאמא ואבא יושבים זה לצד זה ומסבירים, הילדים מקבלים מסר ראשון וחשוב: אנחנו עדיין צוות, גם אם כבר לא זוג.

השאירו את הילדים מחוץ למחלוקות. הם לא שליחים, לא מתווכים ולא בני ברית. גם כשמאוד מתחשק לשתף אותם בכעס, מצאו לו כתובת אחרת: חברה טובה, בן משפחה, איש מקצוע.

שמרו על כמה שיותר מהמוכר. אותו גן, אותם חוגים, אותם חברים. כשהרבה דברים משתנים בבת אחת, העוגנים הקטנים האלה שווים המון.

הקשיבו להם, גם כשקשה לשמוע. ילדים עשויים לכעוס, לשאול שוב ושוב את אותן שאלות, או דווקא להסתגר. אין צורך לתקן כל רגש או לשכנע שהכול בסדר. לפעמים מספיק לומר: אני רואה שקשה לך, ואני כאן.

ותנו לעצמכם זמן. גם לכם מותר להיות עצובים, מבולבלים, לא מושלמים. הורה שדואג גם לעצמו הוא הורה שיש לו יותר כוח לתת.

ומה קרה עם ענת?

ענת ובעלה לשעבר הגיעו להסכמות על כל מה שקשור לילדים בתוך כמה פגישות. לא כי היה קל, היו גם רגעים של בכי וגם של כעס, אלא כי שניהם רצו בסופו של דבר את אותו הדבר. את השיחה עם הילדים הם עשו יחד, בסלון, אחרי שתכננו אותה מראש. כעבור כמה חודשים היא סיפרה לי שהבן הקטן צייר ציור וקרא לו “שני הבתים שלי“. שני בתים, ולא בית שבור.

האם תהליך גירושים עם ילדים יכול להיראות כך גם אצלכם? אני מאמינה שכן, כשניגשים אליו נכון.

ואם יש לכם שאלה או התלבטות בנושא, אני פה בשבילכם,
סיגל כסיף.