גירושין עם ילדים בגירים, מעל גיל 20
גירושין ללא ילדים הם בדרך כלל קלים יחסית. ברוב המקרים "מפרקים את החבילה" מחלקים את הרכוש ומתקדמים הלאה בחיים.
כמובן שלא כל המקרים דומים אך מניסיוני כמגשרת – הרוב המכריע של הזוגות שבוחרים בגישור הם הורים לילדים.
אך מה קורה כאשר יש ילדים בגירים בתמונה (אחרי גיל צבא - 20 לבנות או 21 לבנים?) כלומר מה קורה כאשר ההורים לא חייבים על פי החוק לתמוך בהם.
החוק היבש
על פי החוק ההורים לא מחויבים לתמוך בילדים שלהם כלכלית אחרי השחרור מהצבא או השירות הלאומי. במקרה של גירושים כאלו ההורים לרוב מסדירים את ענייני הרכוש ביניהם ללא תשלומי מזונות או קביעת זמני שהות עם הילדים.
כמו שאני תמיד אומרת – חוק לחוד ומציאות לחוד ומה לעשות שבעולם שלנו ילד לא הופך לבוגר רק כי מלאו לו 21 שנים. הילדים זקוקים לתמיכת ההורים גם בחייהם הבוגרים. במיוחד בשנים של הלימודים כאשר הם צריכים לממן לעצמם חיים ולימודים ואין להם עדיין עבודה "רצינית" שמכניסה מספיק כסף. ברוב המקרים הילדים גם נשארים לגור אצל אחד ההורים או אצל שניהם ולכן ההוצאות נותרות גבוהות.
ועכשיו למציאות
כאשר הורים נמצאים בתהליך גישור גירושין בדרך כלל מתקיים דיון בנושא היכולת של כל אחד מבני הזוג אל מול בחינת האפשרות של דאגה לילדים ובחינת מילוי צורכי הילדים גם כשמדובר בילדים מעל גיל 20 או 21. זה המקום שבו התקשורת הטובה בין ההורים באה לידי ביטוי בשיא עוצמתה.
הגישור בא לעזרה
בתהליך הגישור אנחנו פותחים גם את הנושאים האלה לדיון, והרצון הטוב של הצדדים או מצבם הכלכלי הם אלה שיקבעו מה יקרה.
לעיתים הפרידה עשויה לגרום לחוסר ודאות כלכלית של אחד ההורים או שניהם ומצב זה לא מאפשר להורים או לאחד מהם להתחייב בהסכם הגירושין לתמוך כלכלית בילדים הבוגרים לאחר הגירושין. לעיתים, כאשר קיים מטען רגשי בין ההורים או אחד מהם ובין הילדים, הרצון הטוב לתמוך בילדים עשוי שלא להתקיים וההורים או אחד מהם עשוי לבחור בזכותו החוקית שלא להשתתף בהוצאות הילדים הבגירים.
בתהליך הגישור יש אפשרות לגעת ולנסות לפרק את המטענים האלו, להבין איפה הקושי ומה חשוב לכל צד שיקרה בהקשר הזה. למשל – אולי ההורה שמרגיש ריחוק מהילד ומרגיש קושי להתקרב אליו, היה רוצה במקביל לקיום הגישור לשקם את היחסים שלו עם הילד. לפעמים היחסים שבין הורה לילד מאוד טעונים ונמליץ למשפחה במקביל לגישור לפנות לטיפול משפחתי כדי לנסות לשקם את המטענים שקיימים ביניהם.
בסופו של דבר, אם שני הצדדים מצליחים לקיים תקשורת טובה ביניהם ורואים עין בעין את טובת הילדים גם לאחר בגרותם ומרגישים שהם מסוגלים גם כלכלית להתחייב לסיוע כזה – ניתן כמובן להכניס בהסכם סעיפים שמעגנים זאת. למשל השתתפות של שני הצדדים בתשלום של לימודים, עזרה בשכר דירה לילדים עזרה במימון חתונה, ועוד. כל דבר שהצדדים יחליטו עליו וירגישו שלמים איתו.
