כאשר בני זוג מחליטים להתגרש או לפחות מבינים שהקשר ביניהם נגמר ושיש צורך בשינוי – קורה לא פעם תהליך של התרחקות וחשדנות. כל צד עשוי למצוא את עצמו מביט אל הצד השני בחשש – האם הוא מקבל עצות מעו”ד מאחורי גבי? האם הוא הולך לצאת למלחמה נגדי?
החששות האלו טבעיים ומובנים מאוד, בכל זאת מסתיים פה קשר של שנים ושני הצדדים לא לגמרי יודעים איך להתנהג במצב הזה ואיך לקבל אותו.
התחושה הזאת לפעמים גולשת  גם לחדר הגישור, אבל רק בתחילת התהליך.

בצד של מי אתם?

לעיתים אני והמגשר המטפל הרגשי שלצדי חשים בפגישה הראשונה הססנות מצד אחד או משניהם – למי המגשר נאמן יותר? בצד של מי הוא?
התחושה הזאת עוברת מהר מאוד כי שנינו מקפידים מאוד לשמור על הניטרליות ועושים כמיטב יכולתנו על מנת לרכוש את אמונם של בני הזוג ביחד ולחוד.

אז מהי הניטרליות הזאת בחדר הגישור ולמה היא כל-כך חשובה?

אנו דואגים שחדר הגישור יהיה מקום בטוח, מן בועה מוגנת. אנו המגשרים נטולי דעה או אינטרסים לחלוטין.
אין לי או למגשר שלצדי אג’נדה, מחשבה דעה או שיפוטיות לגבי רצונותיו, דעותיו או מחשבותיו של צד לגישור ובוודאי שאין לנו דעה כאמור ביחס לפתרונות המוצעים ומוסכמים על בני הזוג.
אין נכון או לא נכון, צודק או צודקת. השאיפה שלנו היא שהפתרונות והרעיונות היצירתיים יגיעו מבני הזוג עצמם, שכן כך  הם יוכלו לקחת אחריות עליהם ולחיות איתם בשלום. במובן הציורי אפשר לומר שאנחנו דלי של צבע לבן שלתוכו ייצקו שני בני הזוג את הצבעים שלהם וייצרו גוון חדש משלהם.

מקום בטוח לדבר על המטענים מחיי הנישואים

רק כאשר שני הצדדים יחושו חופשיים וירגישו שהם באמת נמצאים במקום ניטרלי, מאפשר ובטוח , רק אז הם יוכלו לפתוח את ליבם. רק אז הם יוכלו להרשות לעצמם להסיר את המגננות, לדבר מהלב ולאפשר תנועה משותפת קדימה אל עבר ההסכמות.
כאשר המגננות נופלות אפשר לפרוק ולדבר בכנות על מה שכואב, להבין ולעכל שהקשר הסתיים, לדבר בכנות על הפחדים והחששות ומשם ולהתחיל לבנות מערכת הורית חדשה ומתפקדת שתהיה טובה יותר לכל המשפחה.
התפקיד שלנו כמגשרים הוא להקשיב מהלב, לחמול, ואף פעם לא לשפוט.
לא פעם כשמפלס החששות והחשדנות של בני הזוג או אחד מהם יורד ישנה תחושה של שחרור, נקודת אור שמבליחה מתוך החושך הגדול, ואז בני הזוג לעיתים אפילו מצליחים להחמיא אחד לשני, לחייך אחד לשני, להבין שבחדר הזה אין אויבים אלא אנשים שרוצים להיפרד בטוב.
האמון הזה שבני הזוג רוכשים כלפי המגשרים והתהליך מתאפשר כאמור הרבה בזכות הניטרליות של המגשרים.

אבל מה את חושבת?

כאשר צד אחד מבקש עצה קונקרטית, מבקש לשמוע מה דעתנו ומה אנחנו היינו עושים – תפקידנו כמגשרים הוא להחזיר אליו את השאלה, לבחון ביחד אתו איך זה מרגיש לו ביחס לכל האפשרויות שהועלו, לעזור לו להרהר ולבחון את התרחישים האפשריים, לשאול שאלות פתוחות ולפתוח באמצעותן כיווני מחשבה חדשים, אבל בטח ובטח שלא לבחור בעבורו.
בסופו של יום, תהליך הגישור הוא פסיק קטן בחייהם של המגושרים. וחשוב שהם אלה שיקבלו את ההחלטות החשובות שישפיעו וילוו  אותם שנים קדימה.

כאשר אני והמגשר המטפל הרגשי שלצדי מתחילים הליך גישור גירושין אנחנו יודעים שהגענו עם דף חלק לגמרי, וכך  אנו מאפשרים לשני הצדדים  הזדמנות מצוינת לעבור תהליך בריא שבסופו יצאו לדרך חדשה וטובה.

לקריאה נוספת: החלטות שלנה החדשה