מתי מחכים עם הגירושין?

לרוב אני מספרת על זוגות שנמצאים אצלי בתהליך גישור והם כבר בדרך להסכם ולחיים חדשים בנפרד. אך מדי פעם מגיעים אליי זוגות או לפחות צד אחד, שעדיין אינו בשל רגשית להתחיל את התהליך.
תפקידי כמגשרת הוא לא רק לנהל את תהליך הגישור, אלא קודם לזהות היכן נמצאים המגושרים בסולם המוכנות והאם הם בשלים להתחיל בגישור?

הנקודה הזו היא קריטית, כי היא עלולה להשפיע על כל תהליך הגישור.
כאשר אחד הצדדים לא בשל עדיין – תהליך הגישור עלול להיתקע ויהיה קשה מאוד להגיע להסכמות בהמשך.

הנה כמה מקרים שבהם כדאי לבדוק אם שווה להמתין:

אחרי אירוע משמעותי בחיים

לפני מספר שנים הגיעה אליי אישה מיד לאחר לידה. היא הייתה נסערת וכאובה וביקשה להתחיל מיד בתהליך של גירושין. הלידה וההורמונים שלאחר הלידה הציפו אצלה את הכעסים והמטענים על בן הזוג והיא הרגישה שהיא לא יכולה לשאת זאת עוד.

בשיחה הראשונה הזו הבנתי שיתכן שזה לא הזמן הנכון עבורה להתחיל תהליך כזה. לידה היא אירוע מאוד משמעותי ומטלטל בחיים, הרגשות סוערים וההורמונים משתוללים.
הבסיס לרגשות הוא נכון ומגיע ממקום כאוב, והגירושין אולי יגיעו ואולי לא –  אבל לא כרגע. לא כדאי לקבל החלטות חפוזות ממקום לא נכון – ממקום של סערה.

במצב כזה אני ממליצה לתת לסערת הרגשות לשוך לפני שמתחילים בתהליך הגירושין. לתת לנפש הסוערת מנוחה, להפנים את המצב החדש ולקבל את התינוק החדש לעולם, אולי לקבל עזרה רגשית לאחר חלוף הלידה כדי לקבל החלטות ממקום של בהירות ולא ממקום של בלבול וכאוס.

מיד אחרי גילוי בגידה

כאשר מגיעים אליי זוגות לאחר בגידה, אני מזהה מיד את הסערה והבלבול ששני הצדדים שרויים בהם – גם הצד הנבגד וגם הצד הבוגד.
הצד הבוגד מרגיש לפעמים שעולם חדש נגלה לפניו, עולם של תשוקה ורגשות שאותם הוא לא חווה שנים רבות והוא רוצה לצאת לעולם החדש הזה תכף ומיד. לעומתו הצד הנבגד מרגיש זעם רב ותסכול גדול כלפי הצד השני וחוסר יכולת לפעמים לנהל איתו שיחה בלי להיכנס למריבות.

זהו מצב שבו קשה מאוד להתחיל בתהליך יעיל. שני הצדדים צריכים קצת זמן, לעכל ולעבד את מה שקרה, לתת לרגשות להירגע מעט, לקחת נשימה ולבחון את הדברים. אולי להיעזר לשם כך במטפל רגשי. לבחון רגע בצורה מושכלת האם באמת שווה לפרק את הבית בשביל בגידה (לעיתים) חד פעמית, או האם אוכל להמשיך לחיות איתו או איתה ולסלוח על עצם הבגידה. להתגרש תמיד יהיה אפשר אבל שווה לפעמים רגע לעצור, לעכל ולעבד את הדברים לפני שפועלים בחיפזון ומתוך דחפים.

כשצד אחד עדיין לא בשל

לעתים אני מקבלת שיחת טלפון ומיד מרגישה שבצד השני של הקו קיים כאוס שלם של רגשות מבולבלים.
לרוב אני שומעת בשיחה הזו משפטים כמו – אני מבולבלת, אני לא יודע מה לעשות, אני לא בטוחה אם אני עדיין אוהבת אותו, תעזרי לי, מה עושים? ועוד ועוד
גם במקרים אלו אני מרגישה שיש לי אחריות כמגשרת לשקף ברוך את הבלבול שאני רואה לנגד עיניי ולהסביר שהוא חלק בלתי נפרד מהתהליך, ושזה לגמרי נורמלי. אני מנסה לברר מה כן יאפשר לו או לה קבלת בהירות.

כשמישהו מבין שמה שהוא חווה זה דבר נורמלי לחלוטין זה מכניס קצת שקט למערכת. אנחנו בוחנים ביחד מה הכי נכון ומדויק לה או לו: האם נכון יהיה להיכנס פנימה אל הלב באמצעות טיפול רגשי מתאים שיאפשר הבנה ובהירות, או אולי פשוט נחוץ לה או לו זמן שירפא ויאפשר את אותה בהירות שמביאה ביחד אתה שקט.

גם פגישת הגישור הראשונה, היא כלי נפלא ליצור בהירות. פגישת הגישור הראשונה נקראת גם פגישת הערכה ובסופה או מעט לאחריה נוצרת איזושהי בהירות. מגושרים מספרים לנו שגם לאחר הפגישה האסימונים ממשיכים ליפול ומייצרים תנועה.

כשיש נושא לא פתור

לעתים אני פוגשת זוגות בשלים ומוכנים להתחיל בתהליך הגישור אך עומדים בפני מחסום שאינו תלוי בהם. למשל, אם לשני הצדדים יש קושי כלכלי והם מעדיפים קודם למכור את הבית המשותף שלהם ורק לאחר מכן להתחיל בהליך הגירושין שיאפשר הפרדה פיזית. או שבחייהם קיימים כרגע נושאים דחופים יותר שבהם יש להשקיע את האנרגיה, כמו חלילה מחלה של אחד מבני המשפחה או שינוי משמעותי כמו החלפת מקום עבודה או מסגרת לימודים. לעיתים זה יכול להתפרש כ”תירוצים”, אבל חשוב להיות כנים ויחד עם זאת קשובים ולשים לב איפה נדרשת כעת תשומת הלב המרבית שלכם. ואם אכן המצב המשותף בבית עדיין מאפשר זאת, שווה לבחון האם להמתין מעט ולטפל בנושאים הדחופים יותר לפני שמתחילים להיכנס לתהליך הגישור לגירושין כאשר אתם מרוקנים ממשאבי אנרגיה.

בסופו של דבר, כמו שאני תמיד אומרת – אני והמטפל הרגשי שלצדי נמצאים פה רק כדי לכוון. רק הזוגות עצמם הם אלו שידעו מה נכון להם ומתי נכון ומדויק להם להתחיל בתהליך.
אנחנו פה כדי להקשיב, לשקף ולכוון אבל ההחלטה היא רק שלכם.