ומה אם בעתיד לא נסכים?

בואו נדלג רגע לסוף – בסופו של תהליך הגישור יוצאים הצדדים עם הסכם מגובש, התפור במדויק לצורכי בני הזוג וילדיהם, ואשר תואם את ההסכמות שעליהן דובר בחדר הגישור.
ההסכם הוא בעל תוקף משפטי מחייב ובסוף התהליך מקבל תוקף של פסק דין.

אבל החיים דינמיים ומשתנים ולא פעם עולות תהיות לגבי העתיד – מה אם ההכנסה של אחד הצדדים תגדל משמעותית? מה אם אחד ההורים חלילה יחלה ולא יוכל להתפרנס?

בחדר הגישור אנו דנים גם בשאלות פתוחות עתידיות, ומנסים ביחד עם בני הזוג לתסרט כמה שיותר אפשרויות ולראות קדימה ככל שניתן מנקודת הזמן הזו, דבר שמאפשר לבני הזוג “להשתפשף” במיומנות של אופן קבלת החלטות משותפות לגבי מפעל חייהם: הילדים אך מגיע הרגע שבו ברור לכולם שאי אפשר לדעת ולתסרט הכול. זהו השלב שבו משאירים לחיים, לזמן או ליקום לעשות את שלהם (בתקוה שיביאו רק בשורות טובות)

כמובן שהדבר אינו פוגע חלילה בתוקפו של ההסכם שכן ההסכם הוא חלוט והוא מחייב כפסק דין לכל דבר ועניין, אך כמובן שהסכם לא יכול ולא צריך לצפות כל תסריט אפשרי עתידי שהחיים יזמנו לצדדים ולכן חשוב לשלב בתוכו מנגנונים שונים שיאפשרו לבני הזוג לקבל ביחד החלטות גם בנושאים שהם לא צפו בעת החתימה על ההסכם.

אז איך עושים את זה? יש כמה אפשרויות:

תקשורת הורית טובה לאחר הגירושין

האפשרות הטובה ביותר אינה קשורה במישרין להסכם עצמו (אבל היא לרוב כן מהווה תולדה שלו) – וזה יצירת תקשורת בריאה בין הצדדים שתאפשר להם לפתור בעצמם אתגרים עתידיים שיצוצו. זו מיומנות שרוכשים אותה בהדרגה והיא הרבה פעמים מתרחשת עם הזמן אחרי ששוככת מעט הסערה הרגשית הטבעית הראשונית. לאחר שהרוחות נרגעות והחיים קורים, שני הצדדים רואים שהשד לא נורא, ושיש גם חיים ביום שאחרי ושהתקשורת ההורית אפשרית. הורים כאלו, ששמים מאחוריהם את המשבר ומתקדמים לחיים חדשים מוצאים את עצמם מנהלים שיח ענייני לגבי השינויים בחייהם גם בלי הצורך לפתוח את ההסכם.

לחזור לסעיפים מסוימים בהסכם הגירושין

אפשרות נוספת שמתרחשת לעיתים היא איתור “מוקשים” עתידיים שנותרו סלע מחלוקת ושבני הזוג מחליטים במשותף ומראש לחזור לדון בהם בעתיד לכשהתמונה תתבהר.  כך למשל אם הבן הצעיר בן 15 בעת הגירושין, ובליבה של האישה קיים חשש כבד לגבי יכולתה לכלכל את הילד עם גיוסו כשהמזונות יורדים ל 1/3, ניתן לקבוע בהסכם מנגנון לפיו נושא המזונות לקראת גיוסו של הבן ייפתח מחדש לדיון. זאת מתוך הבנה שעד אז יכולתה הכלכלית של האם תתבהר והדבר יאפשר קבלת החלטות מושכלות בזמן אמת..

מנגנון זה אינו נפוץ אך הוא בהחלט ישים כאשר זוג נתקל בסוגיות “שמשתקות” את אחד מהם ולא מאפשר קבלת החלטות ביחס לעתיד. מנגנון כזה מאפשר גמישות מסוימת ומאפשר בחינה מחודשת של פני הדברים עם חלוף הזמן.

לחזור לחדר הגישור

אפשרות שלישית היא לחזור לחדר הגישור.
כן, למרות שעברו שנים, ולמרות שהצדדים הם כבר זוג גרוש לכל דבר – עדיין תיתכן האפשרות שהם לא יצליחו לפתור ביניהם מחלוקות כבדות משקל שיצוצו בעתיד. למשל אם אחד הצדדים מתחתן מחדש, ונכנס גורם חדש למשוואה, עלולות להיווצר מחלוקות שונות סביב הנושא שגם הורים בתקשורת בריאה עלולים להסתבך בה.

הפתרון הוא הוספת סעיף בהסכם הגירושין הקובע שבכל מקרה של מחלוקת בין ההורים ברירת המחדל הראשונה היא פניה לגישור גירושין. הסעיף הרבה פעמים מקנה לצדדים שקט ביודעם שתמיד יש לאן לחזור במקרה של מחלוקת מסובכת שקשה ליישבה לבדם.

ומה אם זה לא מצליח?

כמובן שהאפשרות הכי פחות מומלצת היא פניה לבית משפט שיחליט עבור בני הזוג כיצד ייראה עתידם, אך באותה הנשימה אזכיר שהבחירה לאן לפנות בעת משבר היא תמיד תמיד נמצאת בידיים של שני בני הזוג.