"היום שאחרי מחר, מבחינתי זה אסון, תופת, סוף העולם!"

המשפט הזה נאמר לא מעט בחדר הגישור, הן בתחילת התהליך, הן באמצע והן בסופו. בעצם זהו החשש ממה שיקרה עם סיום התהליך כאשר ההסכם יגובש, הגט יינתן והפרידה תהפוך למוחשית.

זה מזכיר לי סרט בשם "היום שאחרי מחר", זהו סרט אסונות הוליוודי מתחילת שנות האלפיים. העוצמה של מערבולת הרגשות והחששות בחדר הגישור לעיתים מזכירה לי את מערבולת השלגים וההוריקנים מהסרט אשר מציג את סוף העולם כפי שהכרנו.

גם הזוגות החווים פרידה חשים שזהו סוף העולם כפי שהכירו אותו עד כה, בין אם מדובר על חיים משותפים של עשור, שני עשורים, יותר או פחות, הבית שבנו, החברות, האמון, השותפות נסדקת ומתמוטטת להם מול העיניים ונמוגה מבין הידיים.

ומה באמת יקרה ביום שאחרי מחר?

הנושא הזה עולה רבות בחדר הגישור. בפגישות הנפרדות, המגשר שלצידי המגיע מן העולם הטיפולי ואני נוגעים בחששות ובפחדים של כל אחד מהם. כשנוגעים בפחד, כשמפרקים, אם באמצעות שיחות על תסריטים אפשריים, או ניתוח מצבים שונים, אם באמצעות אוורור מחשבות וסיעור מוחות משותף, כל אלה מובילים להקלה, לרגיעה מסוימת ולהבנה שבעצם השמים לא נפלו, ושזה אפשרי להתחיל חיים חדשים ביום שאחרי הגירושין, גם ללא הוריקנים או מפולות שלגים.

היום שאחרי מחר - גישור גירושין | סיגל כסיף עורכת דין ומגשרת, ראשון לציון

אולי יעניין אותך לקרוא גם: